כישורים חברתיים: NVLD, אספרגר, SLI, ADHD, ליקויים בוויסות חושי: אבחנה מבדלת בין תסמונות שונות

כל הזכויות שמורות לד"ר נויה ספקטור, מאבחנת ומטפלת מומחית בלקויי-למידה, דוקטור לפסיכולוגיה חינוכית – חינוך מיוחד. אין להעתיק, לעשות שימוש כלשהו ללא אישור בכתב מן המחברת, ללא איזכור שם המחברת וכתובת האתר: www.noya.co.il

 NVLD - ליקויי למידה בלתי מילוליים:

NVLD: ראשי-תיבות של המילים: NONEVERBAL LEARNING DISABILITIES. בעברית: ליקויי- למידה בלתי-מילוליים. אלה הם קשיים מתחום ליקויי-הלמידה. מקור הקשיים הללו נוירולוגי, התפתחותי ולא רגשי או נפשי. הביטוי NVLD בא להגדיר מצב של ליקויי למידה שאינם ליקויים של השפה המילולית. כל ליקוי-למידה שאינו כולל קשיים של השפה המילולית, הוא ליקוי-למידה לא-מילולי. באופן כללי ניתן להגדיר כך ליקויים אחדים: ליקויי-קשב (ADD,  ,(ADHD ליקויי-כתיבה (ליקויים גראפומוטוריים), ליקויי-התארגנות וליקויים בפונקציות הניהוליות ועוד שורה של ליקויים, ביניהם אף ליקויי שפה יחודיים שאינם ליקויי-דיבור. בשנים האחרונות האבחנות אינן מדייקות והן "אופנתיות", ומגדירות תחום מסויים וכך לא בהכרח מתייחסות לאפשרות קיומם של ליקויים אחדים של אותו אדם. כך נוצר מצב נפוץ (ושרלטני) של הגדרת NVLD כאשר מתכוונים למצבים שונים של ליקויים בכישורים החברתיים, באופן שמבלבל בין הליקוי לבין ההשלכות שלו ומבלי לאתר את הליקוי הייחודי הגורם לקושי.

הגדרת ליקויי-למידה לא מילוליים ראתה אור לראשונה בספרם הוותיק והנפלא של ג'ונסון ומייקלבסט, במהדורה הראשונה שלו, בשנת 1960. זהו ספר ידוע למומחים בתחום ליקויי-הלמידה והוא מכונה בפי בעלי מקצוע וותיקים "התנ"ך הירוק". כאמור, בשנים האחרונות קורה שמאבחנים מעלים השערה לגבי NVLD, כל-אימת שילד מראה קושי להתמודד עם מסגרת חברתית של בני-גילו. הנטייה לייחד את האבחנה לליקויים בכישורים החברתיים השתרשה על-פי רוארק - מומחה שחקר את התחום והציע  תסמונת בפני עצמה, מעין תת-תסמונת. רוארק כלל תסמינים אחדים בלעדיים בתת-התסמונת NVLD. הנטייה באבחנות מסוג זה היא להיתפש למרכיב אחד בלבד, ספציפי-ייחודי.  כך קורה שנבדקים המתקשים במיסוד קשרים חברתיים מסוגים שונים מוגדרים כלוקים ב NVLD, והדיוק באבחנה נוסח ג'ונסון ומייקלבאסט או נוסח רוארק אינו מתממש. חשוב לציין: קשיים חברתיים מאפיינים מצבים שונים של ליקויי-למידה ולא כולם מתאימים להגדרת NVLD.

לקויי-למידה שונים מראים קשיים חברתיים: ליקויי קשב משפיעים לעתים קרובות על המצב החברתי, ליקויי שפה ייחודיים משפיעים על הבנת המפה החברתית, ליקויי דיבור מקשים על ההתמודדות החברתית עם בני-הגיל, ליקויים מוטוריים משליכים על ההתמודדות החברתית במערכת לימודים וגם במשחק ובתנועה, ויש עוד דוגמאות רבות. כמובן שהתגובה הרגשית משמעותית: כאשר יש קשיים חברתיים או קשיים שמשפיעים על תקשורת או קשר חברתי, הדימוי העצמי והיחסים החברתיים מושפעים מכך. איתור ליקויים ודיוק בהבנת ההשלכות על התיפקוד משמעותי לכל דיון בנושא החברתי: הטיפול, ההתייחסות, הלימוד והלמידה – משתנים עם כל ליקוי ועם כל אבחנה. אבחנה מהימנה של מקומם של הליקויים בהתמודדות החברתית מאפשרת קביעת דרך ובחירת כיוון יעיל בהתמודדות עם הקשיים.

הקשיים החברתיים של בעלי ליקויי-למידה לא-מילוליים נובעים מקשיים בהבנה ועיבוד מידע חזותי ומן הליקוי ביכולת להתייחס לרמזים וויזואליים של שפת-גוף, המותנים בקשיים בעיבוד מידע חזותי. לעתים קרובות מצבו של נבדק בעל NVLD מאפשר להפיק תועלת מהסבר לשוני נלווה. כלומר: הגדרת מצבי קשיים חברתיים במקרים אלה מתבססת על ליקוי בהבנה ועיבוד מידע חזותי ולא על קושי מן התחום המילולי. רכיב נלווה למצבי ליקויי למידה בלתי-מילוליים הוא ההבנה החשבונית הלקוייה והצורך ללוות למידה חזותית-תנועתית (כגון שרטוט, כתיבה  וגם ריקוד וכיו"ב) באופן מילולי. אבחנה מסוג זה מחייבת, ראשית לכל, אבחון ואיתור מהימן של ליקויי-למידה כבסיס לאבחנה ולטיפול והתייחסות לבעייה המרכזית, המשמעותית בתיפקוד.

קיימים מקרים לא מעטים של קומורבידיות באבחנה של ליקויי-למידה. (comorbidity=צירוף, הדדיות או חפיפה של ליקויים ותסמינים הנובעים מהם), כאשר מערכת התיפקוד מתאפיינת בליקויים אחדים. לכן, אבחנה של ליקוי-אחד (כגון מצבי NVLD, ADHD, SLI, וסוגים שונים של דיסלקסיה ודיסגרפיה) או אבחנה של תסמין ייחודי אינה יכולה להיות אבחנה מספקת ומהימנה: חשוב לדעת מאילו ליקויים סובל הנבדק, מה ההשלכות של הליקויים ומה ההשפעה שלהם על התיפקוד הכללי.

במקרים לא-מעטים פסיכיאטרים ופסיכולוגים מאבחנים בגיל הרך מקרים של NVLD כליקויים התפתחותיים אופייניים לרצף של אוטיזם. זאת, משום שהגדרת NVLD מוכרת לבעלי מקצוע מומחים מתחום ליקויי-הלמידה והחינוך המיוחד ולא קיימת (ומשום כך אינה מוכרת כאבחנה נפרדת) במדריך האבחנות הפסיכיאטרי DSM-4 שעל-פי הגדרותיו נקבעת אבחנה פסיכיאטרית. מסיבה זו ואחרות ישנם בשנים האחרונות מחוזות בארה"ב שבהם מערכת החינוך פסלה אפשרות של התייחסות לאבחנת NVLD. בארץ ממהרים, לעתים קרובות, לייחס אבחנת NVLD באופן גורף לכל מי שיש לו ליקויים המשפיעים על חייו החברתיים. להדגש מיוחד ראוייה העובדה כי המצב השכיח הוא של ליקויי-למידה מילוליים ובלתי מילוליים באותה מערכת תיפקוד: ילדים ובוגרים בעלי ליקויי-למידה יכולים להיות בעלי ליקויים מסוגים שונים, מילוליים ובלתי-מילוליים, ואין אבחנה או איתור של ליקוי-אחד סותר את קיומם של ליקויים אחרים אצל אותו נבדק.

הטיפול המומלץ במקרים של NVLD: ליווי אישי, סיוע מילולי בהבנת המפה החברתית, קביעה והבנה של החוקים החברתיים בין בני-הגיל, לימוד רמזים וניתוח הבעות ומבעים (כגון: מה אומרות לנו מחוות-גוף מסויימות, הבעות-פנים, כיצד לנהוג במצבים מסויימים), בבית הספר, בבית ההורים ובסביבת המגורים והבילויים. זאת, בניגוד לנטייה להפנות לקויי-למידה בעלי קשיים חברתיים לטיפול פסיכולוגי פרטני ולעתים קרובות בניגוד לנטייה הרווחת לאחרונה לפנות לטיפול קבוצתי לבעלי ליקויים בכישורים החברתיים. טיפול קבוצתי אמנם יכול להתאים למתבגרים ולבוגרים כשהוא נושא אופי של קבוצת תמיכה המנוהלת ע"י בעל מקצוע מתחום ליקויי-הלמידה. ההשלכות על המציאות אינן מבטיחות בדרך-כלל ויש צורך בהתאמה ולימוד מחודש של החוקים, הנהלים והקודים המקובלים בכל מסגרת ומערכת, מחדש.

תסמונת PDD, תסמונת אספרגר וקשיים חברתיים:

PDD היא תסמונת (סינדרום) של ליקויים תפקודיים בעלי מקור התפתחותי-נוירולוגי.  ראשי התיבות של המונח: PERVASIVE DEVELOPMENTAL DISORDERS. האבחנה נכללת במדריך הפסיכיאטרי האמריקני DSM-4. ככלל, ליקויים בתקשורת הנובעים מליקויים בתיפקוד מערכת העצבים המרכזית מקובלים היום בהגדרה כ"הפרעות תיפקוד על רצף (ספקטרום) האוטיזם". זאת, בנוסף לתחום הרחב של ליקויי-תיפקוד המוכרים כליקויים התפתחותיים, כליקויי-למידה בעלי מקור נוירולוגי, במובחן מן המקור הרגשי, הפסיכולוגי. באבחנות מוקדמות של מרכזים רפואיים העוסקים בילדים מעוכבי-התפתחות ניתנת הגדרה כזו כאשר הרקע והפרוגנוזה (החיזוי) לא ברורים ועולה החשד להפרעה אוטיסטית. הבעיות הבולטות הן בעיות שפה ותקשורת. לעתים קרובות מתברר, בדיעבד, כי ההתפתחות אמנם אופיינית ומתאימה להתפתחות ליקויי-למידה. כך קורה שילדים מוגדרים ע"י צוות רפואי כבעלי "קווים אוטיסטיים" ועם הגדילה וההתפתחות מתבהר המצב בכיוון ליקויי-למידה, ובמיוחד ליקויים משמעותיים בתחומי השפה. לכן, מומלץ וחיוני (אם-כי ברוב המקרים לא מתבצע) אבחון מוקדם של מומחה לליקויי-למידה,  הבקיא באבחנה מבדלת בחינוך המיוחד בגיל הרך, לפני ולהבדיל מאבחון פסיכולוגי או פסיכיאטרי. חשוב להבין את מגבלות התיפקוד של הנבדק, את הסיבה והרקע למוזרות ההתנהגות, להעריך את יכולת ההסתגלות והלמידה מעבר לאבחנה הרפואית הניתנת ע"י צוות רפואי ולקבל המלצות יעילות להמשך, לטיפולים מומלצים ולמסגרות חינוכיות מתאימות, משלבות או ייחודיות. בעבר, היה מקובל להגדיר PDD רק עד גיל 7, שהוא הגיל המקובל לאבחנה מבדלת בין אוטיזם, אוטיזם בתיפקוד גבוה, תסמונת אספרגר ומצבים אחרים המוכרים במקרים של עיכוב התפתחותי. היום, קורה שנבדקים נושאים עמם הגדרת PDD ללא אבחנה מבדלת לאורך שנים בבית הספר היסודי.

תסמונת אספרגר, היא מצב מוגדר, אבחנה המתבהרת בהמשך: סביר להניח כי מי שהוגדר בילדותו הרכה כבעל חשד ל-PDD יהיה מאובחן כבעל תסמונת אספרגר, אוטיזם או בעל ליקויי-למידה בהמשך. התנאי לאבחנת אספרגר הוא איכותי מבחינת מהות הקושי בתקשורת והיכולת האינטלקטואלית וכמותי מבחינת תופעות המוכרות מתסמונת אוטיזם. הנס אספרגר הוא שם הרופא האוסטרי שפרסם בשנת 1944 מקרים בעלי תסמינים זהים לאלה שדווחו בפרסומיו של הרופא האמריקני ליאו קנר על אוטיזם בשנת 1943. שני הרופאים דיווחו על מקרים של ילדים בעלי תסמינים שמאוחר יותר כונו "אוטיסטים" או בעלי "קווים אוטיסטיים" או "התנהגויות אוטיסטיות". האבחנה המבדלת בין אוטיזם ותסמונת אספרגר מייחדת לבעלי תסמונת אספרגר התפתחות דיבור והתפתחות קוגניטיבית ומיומנויות פיתוח עצמאות תקינות, ליקויים משמעותיים בתקשורת החברתית ועניין מוגזם והתמקדות בנושאים ייחודיים, נוקשות חשיבתית ומגושמות - מיומנויות מוטוריות חלשות.

בהבדל מליקויי-למידה לא-מילוליים, בעלי תסמונת אספרגר לקויים בתקשורת ולא במיומנויות תקשורת ייחודיות הדורשות פירוש מידע חזותי או במיומנויות תקשורת הקשורות בשפה בלבד. בעלי תסמונת אספרגר יכולים להיות בעלי כישורים וויזואליים-מרחביים תקינים או גבוהים ובעלי כישורי מתימטיקה טובים, בעוד בעליNVLD  מראים בבירור ליקויים וויזואליים-מרחביים וליקויים בחשיבה חשבונית.

כאמור, העובדה כי NVLD היא תסמונת שאינה רשומה בנפרד במדריך הפסיכיאטרי האמריקני 4-DSM גורמת אבחנות שגויות של תסמונת אספרגר במקרים של NVLD, כמו במקרים מסויימים של SLI. אבחנת אספרגר אמורה להבחין בין ליקויי למידה בתחומי עיבוד המידע החזותי הגורמים קשיים בהבנת שפת גוף ותקשורת חברתית לבין מקרים אחרים של ליקויים בתקשורת חברתית המבוססת על הבנת הדקויות הלשוניות, הבנת מונחים בהקשרים שונים והבנת המפה החברתית. ליקויי שפה, ליקויי קשב, התנהגות אובססיבית, חרדות וחשש משינויים, התנהגות סטריאוטיפית, הפרעות שינה, בעיות נוירולוגיות שונות כ"טיקים" (תנועות והעוויות בלתי-רצוניות) והתקפים אפילפטיים יכולים לבוא עם תסמונת אספרגר ואינם נוגדים אבחנה זו, כמו במקרים אחרים של הפרעות שמקורן נוירולוגי.

SLI - ליקויי שפה ייחודיים וקשיים חברתיים:

SLI הם ראשי-תיבות של ההגדרה, באנגלית: Specific Language Impairment, ובעברית: ליקויי שפה ספציפיים (ייחודיים). אלה הם ליקויי-למידה בתחומי השפה, הנובעים מליקויי תיפקוד של מערכת העצבים המרכזית. הרקע להיווצרות ליקויי למידה מסוג זה, כמו ליקויי למידה אחרים, הוא התפתחותי, תורשתי או בעקבות טראומה – פציעה או מחלה של מערכת העצבים המרכזית. תחום הליקוי: עיבוד מידע לשוני-שמיעתי. חשוב לדעת שליקויי שפה ספציפיים מחייבים התייחסות מיוחדת, כמו ליקויי-למידה אחרים, וגורמים קשיים לעתים בלימוד הדיבור ולעתים בהבנת השפה ועל-פי-רוב בכל השלבים והרבדים של התפתחות השפה, ומשפיעים על ההתנהגות החברתית. איחור בדיבור הוא תסמין של ליקוי בהתפתחות הדיבור והשפה, שמאפיין, אם-כי לא בכל מקרה, את ההתנהלות של מצבי ליקויי-שפה ספציפיים. קשיים בדליית-מילים ובשיום, קשיים בהבנה ופירוש מידע לשוני, קשיים בהבנת הנדרש, קשיים בקריאת המפה החברתית, קשיי התנהגות, קשיים בהבנת הנקרא – אופייניים למצבים של ליקויי שפה ספציפיים. חשוב לדעת שאבחון פסיכולוגי ופירושים פסיכולוגיים מקובלים בדרך כלל אינם מתאימים לאיתור ולטיפול בלקויי-שפה, ודרוש אבחון ליקויי-למידה, התייחסות להשלכות ליקויי השפה על התיפקוד האקדמי והחברתי וסיוע בהבנה ופירוש מידע שפתי, קידום ויישום הידע בתהליך שמלווה ע"י מומחה ללקויי-למידה. בילדות הרכה, אם מופיע איחור בדיבור חשוב לקבל טיפול של קלינאית תקשורת. עם-זאת, מומלץ לכלול בתהליך האבחון מומחה ללקויי-למידה, כדי להימנע מעיכוב בקידום בתחומים אחרים שנפגעו. בהמשך חשוב להתייחס לנושא התחביר, ההבנה התחבירית (הבנת משפטים, יישום שימוש במשפטים בדיבור ספונטאני, הבת הוראות, הבנת הנדרש, הבנת הנקרא). לְקויי-שפה יכולים להיות ילדים ובוגרים שַתקנים שנראים ביישנים וגם דברנים שמרשימים כחסרי-טקט. הליקוי השפתי הוא ליקוי המשפיע על ההבנה החברתית, על קריאת המפה החברתית, על הבנת הרגשות והכוונות של האחר, על הבנת דקויות (ניואנסים) בדיבור ובקריאה וגם על היכולת להשיב תשובות מילוליות מיידיות, לסנגר, להגן על עמדות ולהסביר מצבים. מונחים מקצועיים מתאימים להגדרת SLI: אפאזיה התפתחותית, דיספאזיה, ליקויי-דיבור ותקשורת, ליקויי שפה ייחודיים. לעתים קרובות יש אבחנות מוטעות בילדות הרכה, משום שילד בעל ליקויי שפה ותקשורת עשוי לפתח ולהראות התנהגות שמזכירה התנהלות של ילדים המוגדרים כאוטיסטים, PDD, בעלי תסמונת אספגר או פיגור.  

ADD – קשיים חברתיים במצבים של ליקויי קשב:

ADD  הם ראשי התיבות של המילים: ATTENTION DEFICIT DISORDER. בעברית מקובל המונח: ליקוי-קשב או הפרעת-קשב. הפרעת קשב היא מצב שבו הנבדק מראה קשיים ייחודיים בשליטה בקשב: הוא מתקשה להקשיב, להתמקד, דעתו מוסחת בנקל על-ידי גורמי הפרעה אישיים-פנימיים ועל-ידי גורמים סביבתיים. גרוי אישי, "פנימי", יכול להיות: מוטרדות ותחושת אי-נוחות אישית בעקבות רגישות-יתר וקושי לווסת גרויים ותגובות, כגון: בגד לא נוח, גרוד, כאב, אי-נוחות זמנית. גורמים סביבתיים: רעש, התרחשות בסביבה, מראה מסויים, ארוע חזותי או שמיעתי, וכיו"ב. ילד או בוגר המתקשה לווסת את התגובות הגופניות שלו לגרויים פנימיים או חיצוניים ודעתו מוסחת בעקבותיהם באופן שהוא אינו מסוגל להתארגן לפעילות או להמשיך בפעילות, מראה התנהלות אופיינית למצבים המוגדרים "ליקויי קשב". בהבדך מאנשים שסובלים מהפרעת-קשב, רוב האנשים חשים בגרויים כל העת, אך הם מסוגלים לווסת את השפעתם על המידע החושי ולהתעלם מהם בעת הצורך: הם מבצעים מיון ואינם מתייחסים לגרויים שאינם משמעותיים לעיסוקם באותה-עת. מי שדעתו מוסחת ע"י גרויים ואינו מסוגל לווסת את התחושות שהם גורמים לו, הוא בעל ליקויי קשב וקשיים בוויסות חושי. לקויי-קשב יכולים להיות אנשים שקטים, ביישנים ואם אינם בעלי רכיב של אימפולסיביות, תזזיתיות ופעלתנות-יתר הם יכולים להיחשב בעלי ליקויי-שפה שאינם יכולים לעשות שימוש יעיל בשפתם ואינם מוצאים את מקומם מבחינה חברתית, משום שאינם מהירים בתגובה ואינם מאורגנים וענייניים בהתנהלות היומיומית שלהם.

ADHD – ליקויי קשב עם פעלתנות-יתר וקשיים חברתיים:

ADHD הם ראשי התיבות של המילים: ATTENTION DEFICIT HYPERACTIVITY DISORDER בעברית: הפרעת קשב (היעדר או חסר קשב) או ליקוי קשב, עם פעלתנות-יתר. כלומר: הנבדק מראה ליקויי קשב והסח-הדעת יחד עם פעלתנות יתר: הנבדק (הילד או הבוגר) מוצף מגרויים "פנימיים" ו"סביבתיים" ומגיב בפעלתנות, נמצא בתנועה מתמדת, לעתים קרובות אף במגע פיזי בחפצים ובאנשים: הוא נראה לא רגוע ומראה תנועתיות, פזיזות-איפולסיביות, פעלתנות-יתר, באופן מוגזם ובלתי מבוקר, שבדרך-כלל מהווה הפרעה חברתית לא-מודעת, תמימה, ללא כוונה להזיק. חשוב לציין עוד, כי אלה אינם מעידים על עצבנות, אלא, כאמור, על פעלתנות-יתר ופזיזות תמימה. ילדים ובוגרים בעלי ADHD בדרך-כלל מגיעים לאבחון ולטיפול מוקדם, משום שזוהי הפרעה שמשפיעה על הסביבה: לא הנבדק לבדו אלא הסביבה האנושית ואף החפצים והמכשירים בסביבתו מושפעים (ולעתים אף ניזוקים) מן ההפרעה.

למרות שבמקרים רבים של ליקויי קשב וליקויי-קשב עם היפראקטיביות נמצא הטיפול התרופתי מתאים וחיוני, יש לזכור כי אלה הם ליקויי-למידה של מערכת העצבים המרכזית ובדרך-כלל אינם באים כהפרעה נפרדת ממצב ליקויי-למידה המחייב אבחון ואבחנה מבדלת ראוייה בין ליקויי-קשב וליקויי למידה אחרים שמשפיעים על הקשב. בכל מקרה של ליקויי-קשב, עם או בלי פעלתנות-יתר ואימפולסיביות, יש להתקין תכנית התמודדות חינוכית לקידום ולמימוש היכולת, מלבד הטיפול התרופתי. עוד חשוב לציין: הליקוי אינו "נפשי", אבל הוא עלול להשפיע על המצב הרגשי. ילדים לקויי-קשב ולקויי-קשב עם פעלתנות-יתר מופנים, לעתים קרובות, בשגגה, ופעמים אחרות משום שלא אובחנו ולא טופלו בזמנם, למסגרות חינוכיות המיועדות לילדים בעלי הפרעות התנהגות.

ליקויים בוויסות החושי, רגישות-יתר וקשיים חברתיים:

וויסות חושי הוא ביטוי חדש יחסית, המתייחס ליכולת למיין ולהתייחס לגרויים בסביבה. בסביבה נמצאים גרויים רבים.: גרויים וויזואליים-חזותיים, גרויים אודיטוריים-שמיעתיים ויש גרויים שנקלטים ע"י חושים אחרים: ריח, טעם, מגע. כאשר עורכים מיון בין הגרויים, בונים סדר-עדיפויות ומתייחסים לגרוי החשוב, הרלבאנטי, העיקרי. כאשר יש גרוי מסויים חזק מאוד – קשה להתרכז. רעש מפריע לריכוז, ריח חזק מפריע לריכוז, התרחשות חזותית כמו תכנית טלויזיה בחדר לימוד מפריעה לריכוז. אלה הם מצבים של הפרעות אובייקטיביות לתיפקוד תקין. אבל, כאשר ילד או בוגר לא מצליח לערוך מיון בין הגרויים סביבו והוא מתייחס לכל גרוי, יש לו קושי בוויסות חושי. ילדים בעלי פעילות-יתר שהתגובה שלהם לגרויים אינה בשליטתם, מתקשים בוויסות ומגיבים לכל גרוי, מיד – לפני שהם עורכים מיון ולפני שהם מספיקים לברור ולהתייחס לגרוי הרלבאנטי. לדוגמא: ילד שדעתו מוסחת מגרויים שונים בסביבתו מתקשה להשיב לשאלות, מתקשה להבחין בנעשה לידו, מתקשה להתרכז בפעילות המרכזית הנדרשת ולהתארגן לפעילות יעילה ולשיתוף פעולה. מובן, שיש גם "גרויים פנימיים-סובייקטיביים", כגון: כאב-אזניים, נזלת, כעס, אי-נוחות בשל רגישות-יתר שנגרמת מפצע או מגע תפר-הגרביים בכף הרגל, קווצת-שער שנופלת על המצח ומטרידה. קשיים בוויסות חושי הם הקשיים של ילדים ובוגרים "היפראקטיביים", בעלי פעלתנות-יתר, בעלי רגישות-יתר (היפרסנסיטיביים), שמגיבים לכל גרוי או של ילדים ובוגרים "היפואקטיביים" או "היפוסנסיטיביים" המוצפים מעומס הגרויים שאינם יכולים למיין ולִברור ומגיבים תגובת-הלם. חשוב להבין כי המונח "וויסות חושי" הוא אמנם מונח חדש יחסית, אבל החידוש הוא רק בהגדרה מילולית למכלול תסמינים של מצב מוכר וידוע בתחום ליקויי-הלמידה: היפראקטיביות (פעלתנות-יתר), אימפולסיביות (תגובה חושית מהירה ובלתי נשלטת), היסח-הדעת, ליקויי-קשב, ליקויי-ריכוז, ADD, ADHD . המונח מקובל בתחום הריפוי בעיסוק. חשוב לזכור: ליקויי-למידה זו תסמונת. נדיר מאוד למצוא ליקוי ייחודי-יחיד. כאשר מדובר על אבחנה של ליקוי אחד בלבד, חשוב ביותר לבדוק אם האבחנה מסתמכת על אבחון מפורט, או שזו אבחנה שנעשתה ע"י בעל מקצוע שמומחיותו מוגבלת לתחום האחד שבדק. ההגדרה: ילד עם ליקויים בוויסות החושי היא כמו ההגדרה: "ילד היפראקטיבי" "ילד בעל רגישות-יתר" או "ילד עם ליקויי-קשב וריכוז". בעיית הקשב, רגישות-היתר ופעילות-היתר היא אולי הבעייה המרכזית, אך סביר להניח וחשוב מאוד לבדוק את מערכת התיפקוד כולה לפני ההגדרה המביאה את האבחנה.

קשיים חברתיים של ילדים בעלי קשיי-וויסות: בגיל הגן ובבית-הספר ילדים רגישים  נמנעים מלהשתתף במשחקים בהפסקות, נרתעים ממגע בלוח, גיר וספוג-ניקוי. כשהם מבקשים להימנע מתפקידי התורנות הם מואשמים בהשתמטות. העפרון, העט ומגע-הגוף עם השולחן והכיסא יכולים לגרום אי-נוחות לילדים בעלי רגישות-יתר בבית הספר: האחיזה בעפרון רופפת וחלשה, הכתב "רשלני", הישיבה מרוחקת מן השולחן, התזוזות המרובות על הכיסא מפריעות לילדים האחרים. יש נמנעים משעורי-התעמלות בבית-הספר, מסיבות שונות: הגוף החשוף בבגדי-התעמלות גורם להם לחוש ולחשוש ממגע, תנועת-הכדור המעופף מפחידה אותם, תנועת-הילדים, כל אלה הם עומס על מערכת-העצבים הרגישה. יש המסרבים לשחות בגלל המגע הפתאומי-הקר של המים. חולצות ארוכות-שרוולים וגרביים בסנדלים בקיץ, או רגליים יחפות וחולצות טריקו קצרות-שרוול בחורף מוכרים אצל בעלי רגישות-יתר בלי קשר לעונות השנה.

הטיפול: ביַנקות ובילדות המוקדמת מומלץ ריפוי בעיסוק, כדי להתמודד עם אי-הנוחות בחיי יומיום, לרַפד את הדרך ולהקל. חשוב ללמוד כיצד לתמוך בילד ולהבטיח גדילה בטוחה. חשוב שההורים ילמדו כיצד לקרב את הילד למוקדים רגישים בהדרגה. בשלבים מאוחרים יותר חשוב לדעת להתאים חוגים ולהנחות את המדריכים והמורים, לאפשר הסתגלות הדרגתית והתייחסות בכל מסגרת. זוהי עבודה מורכבת שדורשת התמחות בינתחומית של מאבחן מומחה ללקויי-למידה. חשוב שהנחיית ההורים והדרכת הילדים תיעשה ע"י מומחים בעלי הכשרה אקדמית. תחום ליקויי-הלמידה בארץ (בניגוד לארצות העולם) עדיין אינו מעוגן בחוק, ולכן קיים סיכון של טיפול שגוי ושרלטני.

נבדקים רבים מאוד הוגדרו בזמנם כבעלי "ליקויי-למידה" מבלי לפרט את מהות הליקויים והשלכותיהם. רבים אחרים הוגדרו כבעלי ליקוי ייחודי בזמן שסבלו גם מליקויי-למידה אחדים, ולמרבה הצער והבלבול, ההתייחסות במשך שנים שאחרי האבחנה המעורפלת היתה רק לליקוי האחד שהוגדר. כך נוצר מצב שבו, באופן שרירותי, הופנו נבדקים לאבחון ובהמשך לטיפול פסיכולוגי שלא סייע בהתמודדות משום שלא ייחד התייחסות מתאימה למצב שיצרו הליקויים התפקודיים. האבחנה המבדלת בין הליקויים השונים והשלכותיהם השונות חיונית ומאפשרת טיפול והתייחסות מתאימים בהמשך, המתמקד, ברוב המקרים של ליקויי-למידה בלימוד, בשיקום הדרך, בתמיכה מעשית ובסיוע. במאמר "מרכז מקרה ללקוי-למידה" (נויה ספקטור, "ללמוד מלקויי-למידה על פסיכולוגיה אחרת", הוצ. קריאה בצבעים, 2005) מפורטת ההתייחסות המלווה כבסיס ומרכז לאבחנה מהימנה ולסיוע בהמשך.

לשאלות בנושאים הקשורים באבחנה מבדלת, בתסמונות השונות של ליקויי-למידה, ניתן לפנות לפורום החדש באתר הבית:    page46.html